גמרא
פירוש
אנָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק.
אֶלָּא הָא וְהָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ערך גרד גרד – א(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן. ערך עפר עפר – ב(שבת נ:) עפר לבונתא שרי פירוש עפרורית של לבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתא ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות ואהילא גופיה כדאמרינן (נדה סז:) דרש רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל ועשוי לכבס בו את הכלים וכשמערבין בו אסא שהוא הדם וסיגלי קורין אותו ברדא וסיגלא עצמן עיקרין של עשבים הן וריחס יפה והוא אחד מג׳ דברים שפירשו חכמים בדודאים ובלשון ערבי שמן שערי וי״מ עפר שעושין ממנו לבנים מותר לחוף ראשו בו עפר פלפלי מותר לשוף ידיו (חולין סח) מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל ומלינן עיינין כלומר מרוב החביבות היינו ממנאים עינינו מעפר קברן אבל מזה הדבר לר׳ יוחנן אנו שומעין. ערך סגל סגל – ג(שבת נ:) תולתא סיגלי. (ברכות מג:) סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (סנהדרין צט) מאי דודאים לוי אמר סיגלי (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין פרח ולו ריח טוב ולפי דעת רבים הוא הנקרא נרקס). ערך צלח צלח – ד(שבת נ:) עטרן כל שהוא למאי חזי לצלחתא (גיטין סט.) לצלחתא ליתי תרנגולא ברא וכו׳ פירו׳ צערא דנקיט בחד גיסא דרישיה ושמו בלשון ערבי צלחתא. פ״א מי שיש לו כאב באמצע ראשו כמו ויבקע עצי עולה תרגומו וצלח (שבת קכט) שמואל צלח תכתקא דשגא (בבא מציעא עט) נצלחיה לציבי׳ ונזבני׳. ערך אדכי אדכי – האמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי (שבת נ:) דר׳ אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועלין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה ביגזרייתא דקני שכיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלם לכתחלה שאין עושין גומא בקנים וברי׳ גמרא דפרק השותפין (בבא בתרא ג) טפח יתירה לביני אדכי פי׳ בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע. ערך חליקוסתא חליקוסתא – ו(שבת נ:) א״ר הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי ס״א סליקוסתא ופי׳ במקומו. (בבא קמא ל) רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא. ערך סלקוסתא סלקוסתא – ז(שבת נ:) אמר ר״ה האי סליקוסתא ס״א חליקוסת׳ פי׳ אגוד׳ של נרקום כדאמרינן (ברכות מב:) שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה מערב שבת היא כמונחת בכלי או בגומא ואי לא נעשית כמחובר בטיט ואסור לעוקרה. ערך בי גזרתא בי גזרתא – חדקני שפיר דמי (שבת נ:) פי׳ בין אגודה של קנים וי״א בין מחצלת של קנים אף על גב דלא דצה ושלפה לסכין מבעוד יום מותר לנועצה בשבת בתוך הקנים דסכין נכנס בין קנה לחבירו (א״ב: בנוסחאות דידן כתוב בגורדיתא דקני ופרש״י קני דדקלא). ערך אפתק אפתק – ט(עבודה זרה לט:) במשנה חגבין מן הסלולה אסורין ומן האופתק מותרין. (שבת נ) דגיזי צמר רבינא אמר משנתנו בשל אופתק כדתניא גיזי צמר של אופתק אין מטלטלין אותן ס״א הפתק פי׳ אוצר העשוי לסחורה ובלשון יון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין ואוצרות ברד תראה תרגומו ואפותיקו ברדא תחמי. ורב האי פי׳ כלי גדול שמשמרין בו כמו ששנינו החגבים מן הסלולה אסורין מן האופתק מותרין וחיצונה תניא הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה מותרין והנמכרים בסלים לפני החנוני אסורין (א״ב: פי׳ בלשון יון אוצר של סחורה ושל מאכל ומשקה). ערך בר אדא בר אדא – ישרי (שבת נ) פי׳ עפר לבינת׳ בר אדא אסיר. (חולין סב:) בגמרא סימני העוף א״ר יהודה צררא שרי בר אדא אסור וסימניך בר מיניה. ערך הה הה – כדרמוני (שבת נ) פירוש תולעת שמתליעין הרימונים כשהן מחוברין לקרקע. ערך חף חף – ל(שבת לא.) היה הלל חופף את ראשו (סנהדרין צה.) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (בבא קמא פב) ושתהא אשה חופפת וטובלת (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי׳ לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ׳ דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי׳ מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי׳ משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי׳ שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (עבודה זרה לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר׳ הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי׳ אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור. ערך כספן כספן – מ(עבודה זרה לח:) הכוספן של עכו״ם שהוחמו חמין. (שבת נ) סוספא דיסמין שרי פי׳ פסולת שומשמין שכובשין אותן בוורד של יסמין ומייבשין אותן ושוחקין אותן ורוחצין בהן ידים מזוהמו׳ הכוספן של עכו״ם שהוחמו חמין ויסמין והוא סימלק (ברכות מג) כוספא דיסמין גפת שומשמין והיינו הפסולת שבפירוש של מעלה. ערך למד למד – נ(שבת קכה:) צאו ולמדים פירש רבי חננאל זה שאמר רבי צאו ולמדו עשו להם לימודים יש מי שאומר עיינו בהן כלומר לימוד בענין בלא מעשה ויש אומר לימודים כגון זו ששנינו (מועד קטן יב.) עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ והן כסויין עצים ועליהן טיט צריכים מעשים (שבת נ) מני רבה בר הונא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונסמך עליהם וכו׳ (א״ב בנוסחאות כתוב תני רבה בר בר חנא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשור). ערך נצר נצר – ס(בסוף בכורים) והעניים בסלי נצרים של ערבה (עבודה זרה עה. נדה סה:) העקלין של נצרים (עירובין נח.) של נצרים לסוטה (כלים פרק ב) וחומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן פי׳ שוטים כמו נצר משרשיו יפרהו (שבת נ) צורי דקל שתים. ערך שף שף – ע(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א [רייצען קראצען.]
ב [שטויב.]
ג [איין בלומע.]
ד [קאפף שמערץ, שפאלטען.]
ה [הויפן שטיינר אדר האנץ.]
ו [איינע ארט טייטלין.]
ז [בינדעל פין זעלכע בלומען וואש הייסן נרקום.]
ח [מיטטעל ווענדע אויס ראהר.]
ט [שפייכלר. מאגאזין. נידרלאג. קאסטן.]
י [שנעע פינק. איין ארט פויגל.]
כ [איין ווארם.]
ל [קראצין.]
מ [אבפעל פאן אויס געדרוקטען מאהן.]
נ [נאך דענקען.]
ס [צווייג.]
ע [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
הערות
Gemara
Peirush